אפי יקר שלי,
מחר אבוא לבקר אותך שוב בגן העדן שנקרא חורשים,
ורציתי קודם לספר לך מה קרה כאן בחודש האחרון. אני בטוחה שראית. אני בטוחה ששמעת.
רק אנחנו לא ראינו אותך.
אומרים שצריך להמשיך הלאה, אבל משהו בכל זאת נשבר. הבית, העוגן
האיתן שהיית לי.
גם בימים קשים של המחלה העויינת, די היה לי לשבת
לצידך, ולספר לך מה שעובר עלי. הייתי אסירת תודה לתגובות כמו המבט הנבון שלך, הרמת
הגבות המפורסמת לצדדים, המגע החם של כף ידך הגדולה. בכל שלב הייתה שם נוכחות אדירה
והבנה מופלאה שהופנתה רק כלפיי. תמיד אמרת לי בכל שלב ושלב שאתה גאה בי ושאני כמוך
בדיוק ושאגיע רחוק. בעבר היית עבורי עבורי בית מגונן. לימדת אותי שתמיד תשמור עלי
מרחוק ורוב עם הזמן אף הצלחת בכך. כשעשיתי בחירות לא נכונות כעסת עלי, אך גם הערכת
את החשיבה העצמאית שלי. בהכירי אותך, אני בטוחה שיותר מכל אתה רוצה שאהיה אדם שמח,
עצמאי ויצירתי. יותר מכל ישמח אותך לדעת שאני משאירה חותם בעולם הזה כחלק מההגשמה
שלי.
תמיד היית המגדלור הגדול עבורי. התבוננתי בך
ולמדתי ממך המון. מי כמוך יודע שלאהבה יש המון כוח. היא יכולה להזיז הרים, להביא
מזור למכאובים, ולגרום אושר שופע. אני כל כך אסירת תודה על ההזדמנות שנקרתה בדרכי
בתקופה הכי קשה בחייך, לאפשר לנו לאהוב, לצחוק, לבנות בית חם, לטייל בעולם. חוויות
מעצימות שהולכות איתי לכל מקום.
מחר נעלה שוב לבית עלמין לגילוי המצבה. אפי יקר
שלי, השארת לי עולם מלא בזכרונות, בחוויות משותפות, של בנייה משותפת, של
התמודדויות משותפות, של צחוק וגם של כאב, אבל אני בטוחה מעל לכל ספק שתמשיך ללוות
אותי בכל צעד ותנחה אותי בהמשך דרכי.
אני מודה לך שמכל האנשים בעולם, בחרת בי להמשיך
את דרכך ובזכותך אני מצליחה לממש את הרעיונות שלי. דע לך שאתה נמצא כל הזמן בכל
החלטה, בכל שיקול ובכל יוזמה.
אפי יקר שלי,
אתה בטח מסתכל עלינו מלמעלה ונהנה מכל רגע. גם אם
היינו מתכננים את זה, גם אם היינו לוקחים מפיקים, תסריטאים, כותבי סיפורים - זה לא
היה יוצא מוצלח כל כך. יותר חזק מעיתונות, יותר חזק מטלוויזיה! אמיתי, חם, נוגע - אהבת
חינם ששמה פייסבוק.
כל כך הרבה אנשים טובים באמצע הדרך היו כאן בשבילי. באו לעודד וחיו
יחד איתי את סיפור האהבה היחודי שלנו. את חלקם אתה מכיר, הם העלו זכרונות משותפים
מהעבר, שיתפו חוויות מרגשות. כל הסיפורים והזכרונות הללו הם מתנה נהדרת שתצרב
בזכרון ונוכל תמיד לשוב ולדפדף ולחיות אותם מחדש.
אהוב שלי, אנחנו לא נפרדים. אתה חי בליבי, נצור בזכרוני, בכל נימי
נפשי. אני מכירה אותך ויודעת היטב שאתה רוצה לרוץ קדימה עם כל התוכניות שעומדות על
הפרק, ועם כל העבודה שממתינה לנו להגשים אותן למענך. אני בטוחה שתהיה גאה בתוצאה.
בערב חג השבועות ימלאו 30 יום למותך. אני מאמינה שהצלחת לחדור
ללבבות של כולם והם התאהבו באישיות המיוחדת שלך. נוח על משכבך בשלום, איש יקר
ואהוב.
דליה ארזי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה